מניחים אותי על כריות ושמיכות, בין בדים נעימים, על סלסלות ופופים רכים ומרגיעים ואני מתמסר אליה, לאישה עם המצלמה, אני חושב שמצאתי חן בעיניה, היא לא מפסיקה לחייך אליי ומסתכלת עליי במבט אוהב למרות שהכירה אותי רק היום... אני קטנטן, בן שבוע, אולי קצת פחות, אולי קצת יותר. היא אומרת שזאת התקופה הכי אידיאלית לצילומי ניובורן, בזכות גילי הרך אני ישן שינה עמוקה ורגועה, בלי הפרעות של גזים וכאבי בטן שיופיעו בהמשך. כבר עברו להם שלוש שעות של צילומים אבל הזמן עף כשנהנים(: תעירו אותי כשהתענוג יגמר?